מנהגי אבלות

זמן האבלות במסורת היהודית מחולק לארבע תקופות מרכזיות על פי מרחקן ממועד הפטירה, ובכל אחת מהן מנהגי האבלות הולכים ומצטמצמים:

• תקופת האנינות – הזמן שבין הפטירה לבין הקבורה.
• השבעה – השבוע הראשון שלאחר הקבורה.
• השלושים – החודש הראשון שלאחר הקבורה.
• שנת האבל – שנים-עשר החודשים שלאחר הקבורה.

לאחר מכן נהוג יום זיכרון פעם בשנה, המצוין בתאריך העברי של יום הפטירה.

תקופת האבל ומנהגי האבלות משתנים על פי הקרבה לנפטר: האֵבל על אב ואם הוא הממושך ביותר ואורך שנה שלמה, ולעומתו האבל על קרובים אחרים אורך שלושים יום. מנהגי האבלות מגוונים ומשתנים ממקום למקום ומעדה לעדה. להלן יובאו עיקריהם בכל אחת מארבע תקופות האבלות, כמקובל ברוב קהילות ישראל.

לזמן שבין הפטירה לקבורה נקבע במסורת היהודית מעמד מיוחד. קרובי המשפחה של הנפטר (אב ואם, אח ואחות, בן ובת, בעל/אישה) מכונים "אוננים". מכיוון שהם שרויים עמוק בכאבם ודעתם נתונה בהכנות ההכרחיות לקבורה, הם אינם נדרשים לבצע מצוות "עשה" (כגון: תפילה), אולם מנהגי האבלות מתחילים כבר בפרק זמן זה, והאוננים נדרשים להימנע מרחצה, מסיכה (איפור וקרמים), מתספורת ומגילוח, מהשתתפות בשמחות ומיחסי אישות. כמו כן נאסר על אוננים לאכול בשר ולשתות יין. אם זמן האנינות חל בשבת בטלים מנהגי האבלות (למעט האיסור על יחסי אישות).

מיד לאחר הקבורה האבלים באים אל הבית בו הם יושבים בשבוע שלאחר הקבורה, וכך מתחילה למעשה ה"שבעה". לפי המסורת, יש חשיבות רבה בשותפות של האבל עם האבלים האחרים ועם בני משפחה וידידים. לפיכך, מקובל כי במהלך כל אותו שבוע האבלים יושבים בבית האֵבֶל בלי לצאת ממנו, ומכריהם באים אליהם לבקרם ולנחמם. ייתכן שנוכחותם המתמדת של המנחמים מכבידה מעט על האבלים, אולם על פי המסורת, דווקא כך יהיה קל יותר בימי האבל הראשונים להתמודד עם האבדן.

את שבעת ימי האבל מתחילים לספור מרגע הקבורה. הימים במסורת היהודית נמנים משקיעת השמש ועד שקיעת השמש שלמחרת (ולא מחצות הלילה לחצות הלילה שלאחריו). לכן, אם נותרו ולו דקות ספורות של אור יום לאחר הקבורה, ייחשב יום הלוויה כיום הראשון של השבעה. תקופת השבעה מסתיימת בבוקר היום השביעי שלאחר הקבורה, לאחר ישיבה קצרה בלבד באותו היום.

שימו לב ! ישנם חגים המפסיקים את השבעה או דוחים אותה לאחריהם. אם הקבורה נערכה לפני אחד החגים סוכות, פסח, שבועות, ראש השנה או יום הכיפורים – מסתיימת השבעה לפני כניסת החג. במידה והסתיימו כבר ימי השבעה – מקצר החג את מניין ימי השלושים. לעומת זאת, אם חלה הקבורה בימי חול המועד – נדחית השבעה ומתחילה רק במוצאי החג. חג הפורים אינו דוחה את השבעה, אולם מחליפים לכבודו בגדים ויוצאים בו מן הבית.

לאחר תום השבעה נמשכים מנהגי האבלות בצמצום, עד תום ה"שלושים". שלושים הימים הללו נמנים מיום הקבורה, ולא מתום השבעה. בסופם של ה'שלושים' תמה תקופת האבל על מרבית קרובי המשפחה, חוץ מאבל על אב ואם הנמשך שנים-עשר חודשים.

בתקופת השלושים נוהגים לשוב ולצאת מהבית ולעבוד, אך נהוג להימנע מלהסתפר, להתגלח וללבוש בגדים חדשים. יש הנוהגים שלא ללבוש בגדים מגוהצים או חגיגיים ושלא להתקלח במים חמים, ויש גם שאינם משתתפים בשמחות ואינם הולכים למקומות בידור (יש המשתתפים בחופה ובטקסי ברית מילה ופדיון, אך לא במסיבות הנלוות אליהם). מנהג נוסף הוא שלא לשמוע מוסיקה כלל, ואף לא שירים ברדיו ובטלוויזיה. יש גם הנוהגים להדליק נרות נשמה לאורך כל ימי השלושים.

שימו לב! אם במשך ימי השלושים חל אחד החגים סוכות, פסח או שבועות, ראש השנה ויום הכיפורים, נפסקים מנהגי האבלות של השלושים ואינם מתחדשים לאחר החג.

אמירת "קדיש יתום": בשלושים ממשיכים האבלים ואומרים "קדיש יתום" בעת התפילות. גם מבין האנשים שאינם הולכים לבית הכנסת דרך קבע, יש שנוהגים בתקופה זו ללכת לבית הכנסת לשם אמירת קדיש.

עלייה לקבר בתום השלושים: בתום שלושים ימים מן הקבורה המשפחה עולה לקבר הנפטר. מקובל כי עלייה זו לקבר היא גם טקס חנוכת המצבה. טקס העלייה לקבר הנערך בסיום השלושים וביום השנה כולל את אותם הפסוקים והתפילות הנאמרים בעלייה לקבר בסיום השבעה.

באבל על הורים נמשכים מרבית דיני השלושים שנים עשר חודשים (שנה)

שימו לב! בשנה מעוברת מסתיימים מנהגי האבלות בתום שנים-עשר חודשים, אולם העלייה לקבר נעשית על פי רוב רק לאחר שלושה-עשר חודשים מן הפטירה והקבורה (מעטים נוהגים בשנה כזו לעלות לקבר גם בתום שנים-עשר חודשים).

אמירת "קדיש יתום:" תפילה זו נמשכת עד תום אחד-עשר חודשים מן הקבורה.

מנהגי אבלות בשנת האבל: בשנים-עשר חודשי האבלות נוהגים שלא להשתתף בשמחות ובאירועים רבי משתתפים, לא לבלות ולא ללבוש בגדים חדשים. המנהג שלא להסתפר ולא להתגלח עשוי להימשך מעבר לשלושים ויש הנוהגים להמשיך בו עד תום השנה, אך יש גם כאלה הנוהגים להתגלח מיד בתום השלושים. המסורת קובעת כי אדם יגדל את זקנו פרא "עד שיגערו בו חבריו", וכך גם בעניין תספורת.

עלייה לקבר בתום שנת האבל: בתום השנה מיום הפטירה לפי לוח השנה העברי (במקרים נדירים – בתום שנה מיום הקבורה) עולים לקבר, עורכים שם טקס קצר ונושאים דברים אישיים.

יום השנה: נהוג לציין את היום ולהעלות את זכר הנפטרבכל שנה בתאריך העברי שבו נפטר. . נוהגים להדליק נר נשמה לאורך אותה יממה, לעלות אל הקבר ולקיים לידו טקס קצר, הכולל את אותם הפסוקים והתפילות הנאמרים בעלייה לקבר בסיום השבעה. יש הנוהגים ללמוד מספר משניות לאחר הטקס, לעילוי נשמתו של הנפטר, או לקיים אזכרה בבית הכנסת או בבית אחר. יש הנוהגים לעלות לתורה בשבת שלפני העלייה לקבר או באחד הימים האחרים, שני וחמישי, שבהם קוראים בתורה בבית הכנסת.

ימי "יזכור :"אלה הימים שבהם נערכים ברבים מבתי הכנסת טקסי הזכרת נשמות. ימים אלו הם יום הכיפורים, היום השביעי של חג הפסח, חג השבועות ושמחת תורה. הזכרת הנשמות נערכת במהלך תפילת שחרית בין קריאת התורה לתפילת מוסף. מוזכרים בה נשמות הנפטרים שעליהם מתאבל הציבור כולו – חללי השואה ומערכות ישראל – ויש בה גם מקום להזכרת נשמותיהם של קרובים שנפטרו. יש הנוהגים להתחיל באמירת תפילת "יזכור" רק לאחר שנה מיום הפטירה, וכן נהוג כי מי שהוריו עודם בחיים לא אומר תפילה זו. בקהילות אחרות נהוג להזכיר את הנפטרים בתפילת "אשכבה" הנאמרת לאחר העלייה לתורה. בימים בהם מזכירים נשמות נוהג מי שקרובו נפטר להדליק נר נשמה.

חישוב תאריכי אבלות ואזכרות נעשה לפי הלוח העברי, ולכן כדאי להיעזר בלוח שנה ולראות את תאריך הפטירה של יקירכם. שם יופיע התאריך עברי, ובתאריך זה בכל שנה נהוג לציין את היום באזכרה, עלייה לקבר הדלקת נר נשמה ותפילות לעילוי הנשמה כמו קדיש בבית הכנסת. (אם עברו יותר מיום אחד בין זמן הפטירה לבין הקבורה, בשנה הראשונה נהוג לחשב את סיום האבלות ואת העלייה לקבר מיום הקבורה).

שימו לב ! ישנם חגים המפסיקים את תקופת השבעה או השלושים. אם הקבורה נערכה לפני אחד החגים סוכות, פסח, שבועות, ראש השנה או יום הכיפורים – מסתיימת השבעה לפני כניסת החג. אם הסתיימו כבר ימי השבעה – מקצר החג את מניין ימי השלושים.

שימו לב! בשנה מעוברת (שנה עברית שיש בה חודש אדר א' וחודש אדר ב') מסתיימים מנהגי האבלות בתום שנים-עשר חודשים מהפטירה, אולם העלייה לקבר נעשית על פי רוב רק לאחר שלושה-עשר חודשים בתאריך הפטירה (או הקבורה כנ"ל) (מעטים נוהגים בשנה כזו לעלות לקבר גם בתום שנים-עשר חודשים).

ניתן להיעזר במחשבון זה